1. בקשת רשות ערעור על החלטת הבורר, עו"ד גד שילר (להלן: "
הבורר"), מיום 4.1.2012 (להלן: "
ההחלטה"), הדוחה חלק מתביעת המבקש כנגד המשיבים על הסף מהטעמים של העדר עילה והעדר יריבות.
2.
עיקרי העובדות:
המבקש (להלן: "
המבקש" או
בנימין") והמשיב 1 (להלן: "
מרדכי") הם אחים שניהלו במשך כ - 40 שנה עסק משותף לפיתוח ייצור ושיווק ציוד חילוץ והצלה. העסק פעל כשותפות בלתי רשומה הידרו נע (המשיבה 4, להלן: "
השותפות"). בשנת 1988 הקימו מרדכי ובנימין את חברת הידרו נע (1988) בע"מ (המשיבה 3, להלן: "
החברה"), בה היו שניהם בעלי המניות היחידים, כשכל אחד מהם החזיק ב - 50% ממניות החברה.
בשנת 1997 החל לעבוד כשכיר בעסק המשפחתי המשיב 2, שהוא בנו של מרדכי (להלן: "
שי"). בעקבות סכסוך בין מרדכי ובנימין, שנתגלע סביב כישלון שילוב בנו של בנימין בעסק, הגיש מרדכי ביום 22.9.2008, תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג תמ"ש 45110/08 (לפני כב' השופט שפרה גליק) לפירוק השותפות בעסק ולמינוי כונס נכסים. ביום 22.12.2008 הגיעו הצדדים להסדר מוסכם (להלן: "
ההסדר"), שקיבל תוקף של פס"ד ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג, לפיו ימונה כונס, רו"ח דב נוח (להלן: "
הכונס"), לפירוק נכסיהם המשותפים של הצדדים. הנכסים המשותפים כוללים לפי ההסדר, בין היתר, הן את השותפות, והן את החברה.
עוד נקבע בהסדר המוסכם כי ימונה בורר, עו"ד גד שילר, להכרעה בכל הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, לרבות בשאלה אלו נכסים נכללים בעסקים המשותפים, ולרבות בשאלה אלו תשלומי איזון נדרשים, אם בכלל, לצורך ביצוע פירוק העסק המשותף. הוסכם אף כי הבורר ידון לפי הדין המהותי ויהיה פטור מהוראות סדרי הדין ומדיני הראיות. בישיבת הבוררות הראשונה שהתקיימה לפני הבורר הורחבו סמכויותיו כך שהוא יוסמך להכריע גם בכל מחלוקת שתתעורר או התעוררה בין הצדדים ובלבד שהמחלוקת אינה נתונה לסמכות כונס הנכסים. כן הוסכם כי ניתן לערער על פסק הבורר ברשות בית המשפט לפי סעיף 29ב ל
חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "
חוק הבוררות" או "
החוק"). כנראה מתוך טעות סופר צויין בסעיף 29ד לחוק במקום סעיף 29ב' לחוק בפרוטוקול - נספח ו' לתגובה). בהמשך התנהלו דיונים נוספים לפני הבורר בעניין מסמכי העסק ונכסיו, ובאשר לנוסח הסכם ההתמחרות, עד שבמאי 2009 חתמו הצדדים על הסכם התמחרות ביניהם לצורך פירוק השיתוף של העסק ע"י מכירת חציו לאחד מהם.
ביוני 2009 בוצעה ההתמחרות בין הצדדים, שתוצאותיה היו כי מרדכי רוכש את חציו של העסק מבנימין, תמורת 1,010,000 ש"ח.
לאחר ביצוע ההתמחרות, הורה הבורר לשני הצדדים על הגשת כתבי תביעה שיכללו את כל הסוגיות שהם מוצאים לנכון, להביא להכרעתו. מרדכי הגיש את תביעתו כנגד בנימין לבורר, על סך של כ - 2.8 מיליון ש"ח.
בנימין לא הגיש תביעתו לבורר, אלא הגיש תביעה כספית על סך של כ- 8.3 מיליון ש"ח וצו למתן חשבונות לביהמ"ש המחוזי בת"א ת.א. 24036-12-09, כנגד מרדכי, שי, השותפות והחברה (להלן: "
התביעה"). בנימין תבע את המשיבים בעילות רבות, וטען בתביעתו, בין היתר, כי מרדכי ושי במעשיהם ובמחדליהם דרדרו את שווי העסק מכ- 16 מיליון ש"ח בסוף שנת 2007 לכ- 2 מיליון ש"ח ביוני 2009 (מועד ההתמחרות שבוצעה בין הצדדים). המשיבים הגישו לביהמ"ש המחוזי כתב הגנה וכן בקשה לסילוק על הסף של תביעת בנימין בשל העדר סמכות עניינית, העדר עילה העדר יריבות (להלן: "ה
בקשה לסילוק על הסף"). ביום 28.2.2011 קבע כב' השופט ד"ר בנימיני בפסק דינו (נספח טז' לתגובה לבר"ע), כי בשל היות העניין סכסוך משפחתי ביהמ"ש המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה ובבקשה, והעביר את התביעה והבקשה לסילוק על הסף להכרעת ביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג. הוא נמנע מלהכריע בטענות החילופיות של המשיבים לסילוק התביעה על הסף בשל העדר עילה והעדר יריבות.
ביום 28.7.2011 התקיים דיון בביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג ובו הסכימו הצדדים להעביר את הדיון בתביעה ובבקשה לבורר (נספח יג' לבר"ע).
הוגשה בקשה לסילוק על הסף של תביעת בנימין, וביום 4.1.2012 נתן הבורר את החלטתו בבקשה לסילוק על הסף, היא ההחלטה מושא בר"ע זו.
3. הבורר קבע בהחלטתו כי אין לסלק על הסף חלק מעילות התביעה, אך התיר לבנימין לתקן את תביעתו על מנת לפרט יותר את עילות תביעה אלה. באשר לעילות התביעה בגין הפרת חוזה והפרת הסכם השותפות (סעיפים 198-202 לתביעה) קבע הבורר כי יש לדחותן על הסף בהעדר עילה ובהעדר יריבות. נימוקו היה שכאשר מרדכי ובנימין החליטו להתאגד כחברה, השותפות חדלה להתקיים. אי לכך חלים על יחסי הצדדים דיני החברות בלבד. מכאן הסיק הבורר כי העילות שדינן להמחק, הן עילות תביעה העומדות לחברה בלבד, שהיא אישיות משפטית נפרדת, ובנימין אין עילה ישירה בגינן.
הבורר קבע כי מאחר שבנימין כבר מכר את מניותיו בחברה למרדכי, אין באפשרותו להגיש כנגד מרדכי תביעה נגזרת כבעל מניות בשם החברה. עוד קבע הבורר כי עפ"י הפסיקה בעל מניות איננו רשאי לתבוע את החברה על נזק שנגרם בשווה לכל בעלי המניות, בעקבות כך שהחברה בכללותה הפסיקה להיות רווחית, וכי בנימין לא הוכיח, כי נתקיימו אותן נסיבות מיוחדות שמאפשרות תביעה של בעל מניות כנגד החברה.
עוד קבע הבורר שבנימין לא הגיש את תקנון החברה, המהווה לפי הדין חוזה בין בעלי המניות, ולכן לא ניתן להיווכח האם יש לו עילת תביעה כנגד מרדכי. הבורר אף קבע כי אין להחיל על החברה דנן את הלכת ה"מעין שותפות" (הקובעת שיש להחיל את דיני השותפויות, לפחות בחלקם, גם על חברת מעטים שמנוהלת כשותפות), מאחר ש-
"נראה" לו שהצדדים התכוונו לפעול כחברה באופן מהותי ולא רק לצורך נקודתי בלבד, כגון לצורך פיסקלי. באשר לתביעת בנימין כנגד שי, קבע הבורר כי יש לדחות על הסף בהעדר יריבות עילות תביעה אלה, בהיות שי עובד של החברה ולא של בנימין באופן אישי, כך שרק החברה יכולה לתבוע את שי בגין עילות אלה.
דיון
4. לאחר שבחנתי את החלטת הבורר, את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, הגעתי למסקנה כי נפלה בהחלטת הבורר טעות יסודית ביישום הדין שיש בה כדי לגרום לעיוות דין, לפי סע' 29ב לחוק הבוררות. מתוקף סמכותי לפי תקנות 407 ו- 410 ל
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "
תקסד"א") אני נותנת למבקש רשות לערער ודנה בבקשת רשות הערעור כבערעור על פי הרשות שניתנה.
ראשית יש לציין כי גישת הפסיקה, בסילוק תביעה על הסף יוצאת מנקודת המוצא כי יש לנהוג בזהירות רבה, וכי על בית המשפט לנקוט בצעד זה רק במקרים קיצוניים:
"הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף על-פי תקנה
105
לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-
1963
, רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו -
ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. אם תיקון כתב התביעה עשוי למנוע את הצורך למחוק תביעה על הסף, תינתן לתובע אפשרות לתקן את תביעתו, והתביעה לא תימחק.
במקרה דנן, בקשת המחיקה נשענת על הטעם, שלסברת המשיבים הנ"ל אין כתב התביעה מראה
עילת תביעה כנגדם. במקרה כזה הכלל הוא, שהעדר העילה צריך להתגלות על-פני כתב התביעה עצמו
מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות.
די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל-פי העובדות, המהוות את עילת התביעה, יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק באיבה
.
(ע"א 109/49 [1], בעמ'
1592
; ע"א 788/76 [2]; ע"א 590/74 [3] וכן ספרו של המלומד ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי
-
פרץ את טובים, מהדורה 4, תשל"ד)
297
-
298
)"
.